ביסטרו נח- מקוריות יש,אבל חסרה תעוזה

הזמנת תור למסעדה תמיד מפתיעה אותי, לפעמים אין מקום חודשים מראש, לפעמים השעות שבהם יש מקום בלתי הגיוניים, לפעמים הגבלת הזמן על השולחן לא אפשרית......אבל הכי מציק לי היא העובדה שאחרי שחיפשת מקום , הציעו לך שעה ספציפית שרק בה יש מקום והוגבלת בזמן ואתה מגיע למסעדה אתה מגלה שהיא חצי ריקה, ונשארת ככה גם במהלך כל השהות שהתארכה הרבה מעבר לשעתיים שבהם הבוטח לך השולחן אבל בכל מקרה לא נראה שיש לחץ ואף אחד לא מזכיר לך את העניין, מסתוריים הם נבכי ניהול השולחנות במסעדות כנראה.
הפעם הגעתי למגרשי הטניס השוכנים מתחת למוזיאון ארץ ישראל, מקום פסטורלי שנראה שנמצא בקפסולת זמן, פוסעים בין שחקני הטניס למקום שפעם שכנה בו ארנולד, אחר כך רוקח 73 והפעם מאכלס אותו ביסטרו נח המקום החדש שמשלב בין יהלומה ובין השפית ענבר ברמן מאסיף, המקום יפה ומרווח, כיסאות נוחים ושולחן מוכן עבורנו, תפריטים מוגשים וגם בקבוק מים שמתמלא בכל פעם שביקשנו, התפריט משלב בין מנות ביתיות ומעט גסות (כנראה מהצד של יהלומה) ומנות ביסטרו צרפתיות כפריות (כנראה מבית אסיף) עם חלוקה לא ברורה למנות קטנות, מנות ראשונות. מרכז שולחן ומנות עיקריות, היינו חמישה אנשים עם לא מעט רגישויות, הימנעויות והעדפות אבל הצלחנו לבחור אחרי פרק זמן לא קצר.
התחלנו עם סלסלת הלחמים שהייתה מהצד של אסיף, 3 לחמניות גזר כתמתמות, 3 לחמניות סלק אדמדמות וככה פרוסות של לחם שאור רך ביחד עם רליש פלפלים ואיולי זיתים (18 ₪) מנה נהדרת של לחמניות מקסימות ורכות, איולי שהזיתים שברו את המרקם והטעם שלו ורליש פלפלים עם המון הפתעות שמולאו מספר פעמים לבקשתנו , מנת לחם מעולה ששווה לשלם עבורה.
להתחלה הזמנו ממנות מרכז השולחן מנת ראגו שעועית (48 ₪) צלחת עמוקה עם כמות לא גדולה של שעועית לבנה רכה מאוד שבושלה עם עגבניות עד שהיא כמעט נמסה לתוכם, מספר עלים של שום ירוק צלויים וברוסקטה גדולה שהונחה מעל וספגה את הנוזלים, מנה עמוקת טעמים ומעניינת אך מעט קמצנית בגודל לעומת המחיר.
מנה נוספת שהגיעה היה סלט ביבי ג'אם (52 ₪) צלחת גדולה עמוסה בחסות, רוקט וירוקים עם פרוסות אבוקדו , פלחי אשכולית אדומה חמוצה-מרירה ומוצרלת באפלו רכה, מנה נהדרת של שילוב טעמים ומרקמים עם חמצמצות משגעת., מנה מוצלחת עם יד טובה .
לעיקריות הזמנו 3 פעמים מנה של פירה תירס טרי (72 ₪) למעשה פולנטה מתירס טרי שהגיעה כממרח עשיר ומעט קריר, מעל תבשיל בורגניון פטריות ובצל ספרדי, הבצלים והפטריות בושלו שעות ביין אדום והתקבל תבשיל מחמם לבב שהוגש בנדיבות ולא החוויר לעומת שום ביף בורגניון, בצל ספרדי שנצלה על הגריל הצטרף לחגיגה למנה לא גדולה אבל מגוונת וטעימה, רק מוזר שהפירה הוגש פושר ולא חם.
עיקרית נוספת שהוזמנה הייתה פילה דג ים עם מרמלדת שומר עם ניוקי פריך, הגיע דג יפה עם המון שערות שומר שבושלו לכדי ריבה, המנה לא הייתה לטעמה של המזמינה, לא בגלל הטעם או ההכנה שהייתה מדויקת לטעמי אלא משום שהיא חשבה שהפילה יהיה צרוב ופריך , המלצר החליף ללא היסוס את המנה לעוד מנת פירה תירס.
אני הזמנתי מנה של המבורגר זנב שור (76 ₪) בתוך אינגליש מאפין עם גבינה צ'דר ורוטב חזרת הונח קציצה מזנה שור שבושל ארוכות, פורר והורכב מחדש לצורת קציצה, בצד הגיע צלחת חמוצים לא שיגרתית ומעניינת עם כרבו, סלק ולימון כבוש, ההמבורגר היה מעניין, בשר זנב השור קיבל המון טעמים מרוטב החזרת והצ'דר, המאפין החזיק יפה את הקונסטרוקציה, אבל היה חסר עסיסיות בקציצה,  אולי תוספת שומן כלשהי כדי שזה יהפוך למנה מנצחת, רעיון מקורי ויוצא דופן שיכול היה להמריא עוד יותר, המנה הוגשה עם תפוחי אדמה צלויים מוצלחים.
לקינוח הזמנו 2 קינוחים- עוגת גבינת עיזים (44 ₪) שהייתה קלילה וחמצמצה ביחד עם קראמבל אגוזי לוז ומעט קרמל תפוזים, ובאווריה (38 ₪) שהגיעה בצנצנת והייתה עשויה טובה, לא מתוקה מדי עם קרמל טופי חם ובננה, 2 הקינוחים היו סבירים אבל לא מספיק מקוריים או מעניינים.
יצאנו עם חשבון של 560 ש"ל לחמישה אנשים, האוכל היה מעניין והאווירה נעימה אבל עדיין היה חסר משהו,  אוכל מקורי ומוצלח אין בכל מקום, ואולי חסרה לי עוד קצת תעוזה, כנראה שנצטרך לגבש דעה נוספת בביקור נוסף.




כלבא שבוע- טרי, טעים ובפארנה.

בהתחלה דוכני אוכל הרחוב היו פלאפל טרי עם סלט ירקות ואלי קצת כרוב וחמוצים, ואז התחילה אינפלציית הסלטים וקיבלנו הררים של סלטי כרוב בכל הצבעים, ומבחר של סלטים שרובם היו באותו הטעם.
אחרי זה הגיעו השניצל בבאגט עם קופסאות פלסטיק תעשייתיות עמוסות בחומוס "מסעדות" וסלט כרוב במיונז בצבע סגול זוהר, אחרי זה התפתחנו למוקפץ בבאגט ועוד המצאות...
ואז הגיע אייל שני והכניס תפוח אדמה לפיתה, הציע תפריט שלקח ירקות טריים ובשר , טיפל בהם טיפול מינימלי ועשה הכול במקום ויצר חוויה של שף בפיתה גדולה ולא זולה, ומאז לא מעט מקומות התמקמו על אותו המודל, שפים פותחים דוכני רחוב מעודכנים וכולם מנסים להמציא מחדש את הגלגל.
אבל יש מקומות שבאמת מגלים באמת אהבה לחומרי גלם, טבחים שנותנים מעצמם ולא מחפפים ורוקחים הכול מא' ועד ת', הדוגמא הכי טובה הייתה שביקשתי חריף, הטבח לקח פלפל חריף וחתך דק דק , פיזר בתשומת לב מלח גס מעל וזילף בנדיבות שמן זית וככה הגיש לי פנכה קנה של חריף וקנה לו מקום בגן העדן של הטבחים.
המקום- רחוב לא סואן מדי אי שם בהוד השרון, השם- כלבא שבוע, כמה שולחנות בחוץ ובפנים ומקומות ישיבה על באר מסביב למטבח הפתוח שבו שני טבחים מלהטטים, ערמות של ירקות חורף יפים מחכים לטיפול ותפריט כתוב על קיר שמציע לא מעט הצעות של מנות בשר ומנות ירקות
בחרנו להתחיל עם צלחת ממולאים (37 ₪) וטחינה משאוויה  (24 ₪) קודם כל הגיעו הממולאים, 2 פלפלים קטנים, 3 עלי גפן, 2 עלי כרוב ואחד בצל ממולא, חתיכת לימון בצד ולימון כבוש במרכז, הממולאים רכים ונמסים בפה, ממולאים באורז עדין ומבושם, סחיטה קטנה של לימון רק מעדנת את הטעמים, הלימון הכבוש נותן מרירות וחריפות נהדרת, כל ממולא מהודק בצורה שונה שמשפיעה על המילוי, בצד מגיעה צלחת גדולה עמוסה בטחינה צחורה וסמיכה עם משאוויה- תבשיל עגבניות צלויות, פיתה עיראקית בצד מנגבת את השלולית הצחורה שמהווה תחליף מדהים לחומוס רק יותר קליל.
באמצע מגיעות גם המנות שהזמנו, בשבילי שערוריה בפארנה (36 ₪) ובשבילה המנה הצמחונית גרי ירופוסקי בפארנה (32 ₪) הפארנה מתגלה כמלבן גדול שנפער בו כיס גדל שסופג בשקיקה את כל הנוזלים.
השערוריה היא נקניקיית אנטריקוט ביתית שנצלתה על הפלאנצה ביחד עם תפוחי אדמה וכנסה ביחד עם עריסה, טחינה וחמוצים ביתיים מעולים, הנקניקיה הייתה עסיסית ומלאת טעם ובכמות נדיבה, הרטבים חלחלו לבצק הפארנה והתקבלו ביסים נהדרים שמריחות טחינה רק רוממו.
המנה הצמחונית הייתה מקורית, קבבים שנעשו מירקות צלויים בשילוב קמח חומוס ונכנסו לפיתה ביחד עם טחינה ולימון כבוש, מנה מקורית שלא מביישת ומחווירה לעומת מנות הבשר, הפארה התגלתה כספוג האולטימטיבי והמנות נאכלו בביסים גדולים  רק בשביל להגיע לקרקעית שספגה את כול  הנוזלים ולזלול אותה.
אכלנו הרבה, אכלנו טוב, ברקע מוסיקה ישראלית טובה עם גוון מזרחי אלטרנטיבי (תאמר נאפר !) הצוות חג מסביבנו וכל מה שביקשנו סיפק כולל קופסת לימון כבוש קטנה וחמוצים הביתה בגלל שזה היה כל כך טעים, חצי שעה של ארוחה שניתקה אותנו מכול, חשבון של ארוחה גדולה + מים מינרלים 140 ₪, שווה לחזור


המטבח של רמה- מטבח מקומי ופראי

מטבח עונתי ומקומי זאת המילה הנוכחית, כל המסעדות מנסות להיות מקומיות פתאום, לא להתבסס על חומרי גלם אקזוטיים שהגיעו מהצד השני של העולם אלא על מה שגדל פה ועכשיו, לתת כבוד לחומרי גלם, להתחבר לזנים שכמעט ונעלמו ופינו מקום לגידולים תעשייתיים.
ויש מקומות שכבר שנים עושות את זה בלי להשמיע קולות, בלי יחסי ציבור , פשוט להתמקם באמצע משתלה בהרי ירושלים,  לטפח טאבון לפני שהוא הפך לבסיס של כל מסעדה שנפתחה בארץ, להגיש אוכל מקומי מקורי ומלא טעמים שלא מתנצל.
יום שבת מעט אביך ואנחנו דוהרים על הכביש הצר שמחבר בין אבו גוש לנטף, הכביש מתפצל בין עצי האורן ועם נוף מרהיב לכל מישור החוף, מגיעים לנטף ונכנסים דרך המשתלה מלאת עשבי התבלין למטבח של רמה, סוכה גדולה עם שולחנות עץ ורצפת חצץ שמכניסה אותך לאווירה כפרית אמיתית, מתיישבים במהרה לשולחן ומקבלים תפריטים מלאי הצעות מפתות ומנות מקוריות.
המלצר מייעץ, מכיר את המנות, מדגיש את העובדה שהתוצרת מקומית ויודע להתאים מנות, המנות לא זולות אבל אתה רוצה להזמין הכול ולזלול מכל טוב, בוחרים לאט ובזהירות ומתחילים במסע.
התחלנו עם קוקטייל קוריאנדר פיקנטי (46 ₪), גי'ן בחליטת מקומית של כוסברה, עם ליקר צ'ילי ירוק ובפנים עגבנית שרי ועלי כוסברה, משקה שמשחק יפה על כל הטעמים- מעט חריף מעט מתוק, חמצמץ ומריר ומאוד מרענן שגורם לך להיכנס לאווירה ובסוף ביס בעגבניה ששתתה את האלכוהול יפה יפה. בשבילי כוס של טריו של פלטר (38 ₪) שהתאים לארוחה מעט כבדה.
התחלנו עם כוס של מרק ארטישוק ירושלמי עם יוגורט (16 ₪), המרק היה סמיך, חמצמץ, מלא טעמים של אדמה והרגיש כמו כוס של נחמה מרהיבה שנוגב עם תום.

המשכנו עם מאפה גבינת עיזים מעושנת (46 ₪) שהוגשה עם פרוסות של אגסים ביין, על בסיס פסטו כוסברה ועשבים מההר ועם פרוסות שקדים שנקלו בטאבון ועלי ריג'לה ומרווה יבשים, המאפה היה שטוח ועם טעם של גבינה בשלה שהאגסים איזנו היטב בחמיצות והמתיקות העדינה, השקדים והמרווה הוסיפו פציחות נהדרת והראו שהטאבון מוציא מנות מעולות.

המתנה מעט ארוכה למנות העיקריות, התחלנו עם מנה שהוסבר לנו שהיא מבוססת באופן חריג על חומר גלם לא מקומי, אורז שחור שבושל בשמנת עיזים (96 ₪) שהוגש על מצע קרם חצילים מעודן ומסביב ירקות שורש אורגניים עושיים באופן מופלא שהבליט את הטעמים של כל אחד- צנוניות זעירות, לפת מתוקה, כרישה נהדרת, פטרייה בשרנית, מלבן של ניוקי שטוגן  וביצה עלומה שטוגנה בשמן עמוק והונחה מעל, הייתה זאת מנה שעוד הפעם התחברה לאדמה, לבוץ שחור שמעניק תנובה נהדרת, טעמים עמוקים ומעט כבדים של אורז שחור שבושל כמו ריזוטו עם קרם חצילים קליל ומבחר עשיר של ירקות שהראו שאין שום צורך בבשר בשביל היות מאושר.

אני בחרתי ללכת על מנה של נתחי סינטה (89 ₪) שהוגשו חיים בתחמיץ של רימונים ביחד עם אבן לוהטת מהטאבון, הבשר היה משובח ונקי והונח לשיזוף מהיר על האבן הלוהטת לצריבה מהירה בכל צד, הבשר היה מלא טעמים ומשובח, הרימונים תרמו לתיבול ושימשו גם כרוטב, מתחת לאבן הונחו מעט ענפי מרווה ורוזמרין שגרמו לעישון עדין ונחמד, עם המנה הוגשו עיגולי תפוחי אדמה וגזר שהיו מוצלחים ונתנו את מנת הפחמימה ההכרחית.

עוד המתנה, נותנים לאוכל הכבד להתעכל ומוכנים לקינוח קליל, בחרנו בקינוח לימון (44 ₪) של מוס לימון שהוגש עם קרם לימון, פרוסות הדרים וגויאבה, הגיעה יצירה נהדרת של פרוסות גויאבה פריכות, מגדלים של מוס לימון עשיר וטוב, והמון פלחים של פרות הדר משגעים- קלמנטינה ואשכולית אדומה על קרם לימון, הן היו מתוקות ומלאות עסיס והשתלבו נהדר עם מנה לא כבדה ששלחה אותנו מרוצים בחזרה למרכז.

זאת הייתה ארוחה נהדרת של אוכל מקומי, עם כבוד לחומרי הגלם, בישול יצירתי מלא תשוקה ומעט מיושן, אבל במובן הכפרי שכל כך נחוץ, מקום שמצד אחד קופא על שמריו אבל חוקר את עצמו ומגלה את עצמו פעם אחר פעם, נוף נהדר, שירות מוצלח וחוויה כל פעם מחדש.

החשבון הסופי יצא 370 ₪, לא זול אבל לא נורא, ציון הדוקטור 9, מומלץ בחום.



מופת- בראסרי מקומי שמתחבא בתוך אולם קולנוע

קונספט למסעדה, זה מה שעובר בראשו של כל מסעדן שעומד לפתוח מקום חדש, איך הוא עומד להצליח למשוך אנשים בתחרות הקשה בתחום המסעדנות בארץ? תפריט חדשני? שף כוכב? עיצוב מיוחד? כבר כתבתי לא פעם ולא פעמיים על מקומות שקמים ונופלים על קונספט.
קונספט בהוד השרון זה כבר סיפור אחר, עיר קצת מנומנמת עם קהל בורגני שמחפש פחות אופנתיות אלא מקומות טובים לאכול, העיר עוברת מבול קולינארי בשנים האחרונות עם כמה מסעדות מצטיינות שמצליחות למשוך קהל אפילו מתל אביב, ופתאום מחליטים לפתוח בה מסעדה שמנסה להיות אופנתית, עם קונספט של שימוש בחומרי גלם מקומיים, תפריט בראסרי מגוון והדבר הכי מוזר- מיקום במבנה היסטורי שהוא גם בית קולנוע....
נכנסו למופת , מסעדה חדשה בהוד השרון, הממוקמת בבניין בית הקולנוע מופת שמתחבא בסמטה שקטה, בחוץ חצר גדולה עם עצים ופינות ישיבה מפוזרות, בפנים עיצוב נעים ונוסטלגי שמשלב בין אריחים לחפצי אומנות מודרניים והדבר הכי מצחיק- באמצע בית קולנוע, מימין הקופות, בקצה החלל המזנון ובאמצע מסעדה יפה ונעימה עם בר גדול ומזמין, שילוב בלתי רגיל.
המארחת מושיבה אותנו לבקשתנו על בר הנחושת היפה ממש ליד ברמן ידידותי שמפגין יכולת צלחות של מנות אחרונות ומזיגת משקאות (קינוח שהופיע במערכה הראשונה יופיע לבטח באחרונה...) תפריטים גדולים מונחים לפנינו כולל תפריט יין מגוון ויפה.
הברמן חברמן אמיתי, מוזג מים, מתעניין, מייעץ ועוזר לנו לבחור את המנות, ובכלל כל הצוות הצעיר נחמד וחייכני ושמח לענות לכל משאלה ודרישה, החלטנו לבחור תפריט מעורבב של מנות פתיחה, ראשונות ועיקריות ובחרנו יין מתפריט שכולל אך ורק יינות ישראלים מייקבי בוטיק, מבחר עשיר של יינות בכוסות ובמחירים סבירים יחסית- בשבילה רוזה של פלטר ובשבילי כוס יין לבן נחמדה גם כן, היין נמזג בכמות יפה והיה מעולה במחיר סביר של 37 ₪ לכוס.

התחלנו עם צלוחית גדולה של זיתים בכבישה ביתית שהגיעו עם עגבניות שרי קונפי, שום קונפי והמון המון זיתים מכל הסוגים בכמות עצומה שנישנשנו לאורך כל הארוחה, 16 ₪ די מוצדקים בהתחשב בכמות ובזיתים המעולים.

מיד אחר כך הגיעו להם כדורי ארנצ'יני ממזריים (28 ₪), זוג כדורים לא גדולים אבל מטוגנים לשלמות שהכילו בנוסף לריזוטו גם גבינה המאירי ופטריות מטוגנות, זה היה אינטרפרטציה מקומית מעולה למנה האיטלקית, הפטריות הוסיפו ענין לעיסת הריזוטו ורוטב העגבניות צינן את החום מעט, יופי של מנה .

מעט המתנה והגענו למנות העיקריות, היא החליטה ללכת על מנה ראשונה די מכובדת של פולנטה (46 ₪) על משטח צפחה ריבועי הגיעה מריחה של פולנטה גסה עשויה מתירס טרי עם פטריות מלך שנפרסו גס וטוגנו, הפולנטה הייתה איכותי אבל תוספת של שמן כמהין הייתה די מיותרת, השילוב בין הרכות לנגיסות של התירס הטרי והפטריות סיפקו מנה מנחמת וכיפית.

בשבילי בחרתי מהספיישלים מנה של סלופי גו'  הגיעה לחניה יפה מלאה נתחים של בשר שבושל ארוכות ונקרע לסיבים שטבלו ברוטב ברביקיו איכותי, ביחד עם מעט ירקות זאת הייתה מנה מושחתת של בשר עסיסי ומלכלך, בצג הוגש ציפס שלצערי לא היה עשוי עד הסוף אבל הסלופי היה כל כך טוב שזה ממש לא שינה דבר.

הגענו לקינוחים, כמו שאמרתי בגלל שישבנו על הבר ראינו את תהליך הצלחות שלהם והתרשמנו, בחרנו בבר שוקולד שהגיע בתור שכבות של שוקולד עם קרם קרמל מלוח שלבקשתנו הוזלף עוד ועוד על המנה והיה חביב ביותר וסיפק את הצורך במתוק.

הספיק לנו כמה דקות של שיחה עם הצוות החביב שהחליט שחובה שנטעם גם את הקינוח של פאי הלימון המפורק על חשבון הבית, קיבלנו כיפה של קרם לימון חמצמץ וטוב שמסביבו פוזרו הרבה פירורים של קראמבל חמאתי ומתקתק, נשיקות מרנג פריכות ונגיעות של רוטב פירות יער, זה היה קינוח פשוט וטעים ומאוד מדויק לארוחה שכזו.
אז מה היה לנו? מקום שמתיימר לעבוד עם חומרי גלם מקומיים ונראה שבאמת מנסה לעשות את זה, בראסרי בתוך אולם קולנוע שנעים לשבת בו, אוכל פשוט וטוב אבל חסר לו חידוד בכמה מקומות, ובכלל מקום עם פוטנציאל ורצון להשתפר ולהפוך למוסד, אני כנראה אחזור לבדוק אותו עוד כמה פעמים בגלל הצוות הנהדר שאריח אותנו בחום, סה"כ הארוחה 280 ₪ מצודקים ביותר , ציון הדוקטור 8.5


טוטו- אלגנטיות קפואה ומוקפדת

בתל אביב יש לא מעט מסעדות חדשות, אופנתיות, שמחליפות טרנדים בכל יומיים ומנסות לחזר אחרי קהל, מחליפות תפריטים, משנות עיצוב, קונספט חדש... ויש את המקומות שלא משתנים ושומרים על ה-DNA  שלהם, אבל לי זכור ק מקרה בודד של מסעדה שעברה שינוי מטלטל ומהותי, חזרה למקורות ושמרה על יציבות מדהימה ומקפיאה.
יום תל אביבי רותח מחום באמצע גל החום שלא אפשר לצאת מהבית ללא מזגן צמוד ואנחנו צועדים בצהרים לתוך טוטו, מזגן מקפיא מקבל אותנו ומכניס אותנו לממלכה האלגנטית והמוקפדת שבאופן מדהים מלא בכל פעם מחדש, תפריטים מנוחים במהרה וכוס מים קרים מוגשת במהירות לשולחן עם פלח מלפפון מרענן, אין ספק שהשירות במקום הזה הוא מקצועי.
חילופי שפים, מאבק בתקשורת, חזרה של שף והכל נראה כאילו שום דבר לא השתנה, קהל אמיד מאוד, תפרטי כמעט ללא שינויים שנראה קצת מופשט מדי למסעדת שף ותפריט עסקית בעלות של 125 ₪ לאדם.
קודם כל מקבלים לשולחן לחם מעולה עם קרום עבה ופריך, צלוחית של שמן זית ועגבנייה מרוסקת, מבחר של זיתים משובחים ומרירים וצלוחית קטנה של שעועית בואבס שבושלה בציר לימוני נעים, הלחם מדהים ואי אפשר להפסיק לנגב את הצלוחיות על השולחן, פתיחה מכובדת בעליל.
המתנה לא ארוכה מדי והמלצרים מיד מביאים את הראשונות שלנו, בצד אחד נוחת על השולחן מנת החציל האגדית, חציל צלוי באש גלויה בדיוק כמו שזוכרים מתפייט התפריט, חציל לא גדול בצלחת גדולה עמוסת מרכיבים, החציל מתקתק, קלוי בדיוק עם ריח נהדר של גחלים ועשן, נח על מצע עבה של טחינה משובחת, בצד ערימות של גבינה מלוחה, לאבנה, עגבניות מרוסקות, טפנד, צנוניות ופלפל חריף. המזלג מסדר לו בכל פעם ביס אחר והרמוניה של טעמים ממלאת את הפה, מנה קלאסית בהחלט ומאוד טעימה.

בצד שלי מגיע סלט קר של גופי קלמרי סגולים עם גרגרי חומוס, הקלמרי עשויים במדויק ומלאי טעם, הם מעורבבים עם גרגרי חומוס רכים, עגבניות ובצלים קלויים וטחינה, סלט קליל ומאוד קיצי אבל לא מנה שנושאת בשורה.
נחים אחרי הרבה מאוד אוכל, ממשיכים לנגב את שאריות הטחינה עם הלחם המצטיין, לוגמים כוסית של יין לבן חביב במחיר עיסקי הגיוני של 29 ₪ ומנסים להבין מי הקהל שיושב במקום בצהריי היום, אין כמו קצת אנתרופולוגיה לצהרים...
העיקריות מגיעות אף הם במהירות נכונה, בצד שלה מגיע צלחת עם טורטליני גבינות רכות, 5 כיסונים יפיפיים שנעשו ביד מבצק בעובי מדויק, עמוסים בגבינה עדינה וטובלים באמבט של רוטב עגבניות נעים ותלולית של פרמז'ן בצד, פסטה באיכות עליונה ומנה מאוד קלאסית שאי אפשר להגיד עליה משהו רע, מצד שני היא גם שעממה למדי, לא היה במנה משחק טעמים או עניין מיוחד, פשוט מנה מקצועית .

בצד שלי הגיעה צלחת עם 2 נתחים יפים בגודלם של צלע חזיר בקרמל תבלינים תאילנדי שהיה עטוף בקשיו ובוטנים, הצלע הייתה עשויה במידה מדויקת, הרוטב מתקתק ומעניק טעמים נוספים שכיף לטבול בו את הבשר, האגוזים מעניקים מרקם חביב, המנה גדולה בהחלט והיה קשה להתמודד איתה, אבל עוד פעם הגענו לבעיה- אחרי הנתח הראשון המנה איבדה ענין, האגוזים נכחו בכמות גדולה מדי ובשלב מסוים כבר הסרתי אותם מהצלחת. לפחות הפריה שהוגש בסיר קטן בצד היה מושלם, רך ומפתה.

הגענו לשלב הקינוח, כבר מראש ידעתי מה אני רוצה בתור קינוח יום הולדת, מילפיי טוטו 2015 נכתב בתפריט, לשולחן הגיע ברוב רושם מלצר עם צלחת גדולה ועליה מגדל של בצק עלים וקרם מסקרפונה עשיר, מעל הוא שפך המון המון רוטב קרמל ואז במכה אחת חצה את כל המגדל עם סכין גדולה ובשאיר אותנו להתענג, הבצק עלים היה חמים ומעולה ועבר קירמול נוסף שסגר אותו והפך אותו עמיד בפני הקרם, המסקרפונה עשירה ולא מתוקה מדי, הקרמל מושלם ומעט מלוח, בצד גלידת וניל מעולה עשירה בגרגרי וניל, טירוף של מנה.

אז מה היה לנו? מסעדה קלאסית שלא זזה מטר, מקצועית ברמות שלא מכירים בתל אביב, שף עם יד מעולה שמוציא מנות ללא פגמים, אבל גם מסעדה מעט מנוכרת וקפואה שלא מרגשת, זה המקום להביא את הדוד מחו"ל בשביל להרשים אבל לא בשביל טירוף קולינארי, מאוד נהניתי אבל העם הארוחה הזאת הייתה בלתי נשכחת?
2 ארוחות עסקיות- 250ש"ח
2 כוסות יין- 58 ₪
מילפיי- 52 ₪
סה"כ 360 ₪ מוצדקים, אוכל טוב, אבל לא בטוח שאני אשוב פעם אחר פעם, ציון הדוקטור 8



רומנו- הברקה נוצצת בין כל שכבות הפיח והזוהמה

חזרנו לארץ אחרי קרוב לשלושה שבועות של שיכרון חושים, ממזג האוויר הצונן והנעים של אירלנד, הנימוס של לונדון, הרגיעה של עיירות דייגים קטנות לאורך החופים המערביים של האי הירוק אל תוך עומס חום מטורף, מציאות מטורפת והרבה רעש.
יום ראשון בערב הגענו למקום המוזנח והמנחם שמוכר עלי טוב משנתיים של בילויים בתדר, בית רומנו הוא סוג של פלא עולם שלא היה נבנה לעולם בתקופתנו, על שפת הרחוב העמוס יש פתח קטן שמוביל לחלל גדול ופתוח מוקף בבניינים ובחנויות, בבוקר הוא מלא בסיטונאי בגדים ובדים זולים ובלילות היה פה התדר עם מסיבות , אומנות והרבה מוסיקה, כבר אז הכרתי את המקום כאחד ממרחצי הזיעה הגדולים של תל אביב בו הלחות נדבקת לכל חלקה טובה, היום הוא הפך למשהו אחר.
מתפסים במדרגות לקומה הראשונה בה ממוקמת רומנו, החדשה במפעלות אייל שני, בכניסה מתחיל כבר הבלגן- בר קטן ודי עמוס, אנשים מסתובבים סביב ושולחנות מפוזרים על המרפסת ובחלל הפנימי , לא ברור מי איש צוות ומי סתם אורח, מוסיקה איכותית אבל חזקה ומאווררים שמנסים להזיז קצת את האוויר שעומד לו ומסרב לזוז, אחרי כמה דקות מצאנו מארחת שרשמה אותנו ברשימה ארוכה ולא הצליחה להתחייב על זמן המתנה, כמו כן אי אפשר להזמין מקום מראש.... המתנה ארוכה, החום נוראי, לא היה יחס מצד אנשי הצוות, כבר רציתי לקום וללכת ורק התפריט האניגמטי שהיה תלוי על הקיר הצליח לשכנע אותי להישאר ולהמתין כחצי שעה עד שהתפנה לנו שולחן צדדי קטן, התפריטים הונחו עם מבחר גדול ויפה של מנות ירק, קצת דגים וממש מעט מנות בשריות עם תמחור זול והגיוני ( מנות הירק 30-40 ₪, דגים 60-100 ₪) והרבה פחות פואטיקה ותיאורים ציוריים מאשר כרגיל.
התחלנו להזמין והתחלנו עם פוקצה וצלחת חריפים לחימום הקנה, הוזהרנו שבגלל שהמקום עדיין נמצא בהרצה יכול לקחת זמן עד שהמנות יגיעו והתחלנו לחכות.
מנת הלחם הגיעו די מהר, הפוקצה הגיעה עם צלוחית גדולה גדושה ברסק עגבניות עם טיפה של סחוג על מצע קרטון מוזהב, היא הייתה תפוחה ויפה, עם מעט עגבניות פרוסות דק ובצל, אין ספק שזו המנה הבסיסית בכל מקום של איל שני, וכרגיל היא הייתה מצוינת, פראית, חושנית ומלאת טעמים והרסק לצידה היה מופלא כמו שרק אייל שני יכול לעשות.

צלחת החריפים התגלתה כמנת פוקצה עם תוספת של פלפל חריף מטוגן אחד, עריסה סמיכה יוקדת מאדום , סחוג שחור וחריף מאוד ושלולית יפה של קרם פרש, החריפות הייתה מענגת והקרם פרש עזר להרגיע את הפה אבל היה מיותר להזמין גם פוקצה וגם את צלחת החריפים, אפשר היה להסתפק בצלחת החריפים שמגיעה גם ככה עם פוקצה.

מיד אחר כל נחתה על השולחן שקית הציפס, גאוות המקום שניתן להזמין רק אחת לכל שולחן, שקית נייר עמוסה בפלחי תפוחי אדמה עבים וזהובים בצורה יוצאת דופן, הביס הראשון מגלה פלחים לוהטים מחום עם שכבה פריכה ועבה בצורה יוצאת דופן ובפנים רכות מדהימה, המליחות מדויקת ומענגת והמנה המלוחה והלוהטת פשוט דורשת טבילה בשלולית המיונז שהגיע בצד , הציפס מטוגן 3 פעמים ומבלה גם בצינון פרק זמן על מנת לקבל את הפריכות המענגת הזו, אייל שני מצליח פעם ראשונה הערב להפוך תפוח אדמה פשוט למנה אלוהית שהיא מנת הציפס הטובה ביותר בארץ.

ממשיכים במנה של לוקוס ברוטב אדום, למעשה סוג של חריימה, נתח עבה ויפה של לוקוס לבן שמכוסה כולו ברוטב אדום משגע של עגבניות ופלפלים בבישול ארוך ארוך עם גרגרים של חומוס, נתחיל בגרגר החומוס האלוהי שהיה מוצק בחוץ אבל פשוט נמס בפה, נמשיך עם רוטב שמרגיש עגבניות בשלות שבושלו שעות ארוכות עד שהתמוססו לתוך עצמם ונסיים עם דג לוקוס טרי שבשרו הלבן שיחק יפה עם האדום העמוק הזה ונסיים בשלולית של טחינה משובחת ומעט תרד שנתנו ענין נוסף, מנה שגרמה לי ללקק את הצלחת עד תום.

המתנה לא קצרה והגיעה מנה נוספת, תפוח אדמה שלוק, לכאורה 2 תפוחי אדמה לא גדולים ועירומים שנשלקו במים עם חמאה, קרם פרש וחסה, למעשה 2 תפוחי אדמה מושלמים שנשלקו למידה שבו הם מוצקים אך נמסים בפה, טבולים בחמאה, קרם פרש ופרמזן ועלי זעתר ועלי חסה שהחום הגבוה בישל, זאת הייתה מנה מנחמת מדהימה עם טעמים של ילדות ועושר בלתי מוסבר. מנה שכולנו אכלנו בתור ילדים ופה מגיעה לשיא השיאים.

מנה נוספת התעכבה דקות ארוכות ובסוף הוצאה לנו והובטח שתרד מהחשבון, מלנזנה, חציל סגלגל ולא גדול שנחצה וטוגן ארוכות והוגש עם רוטב עגבניות ומעט גבינה, היה שווה לחכות למנה המושלמת הזאת בה חציל מתמוסס בפה אחרי טיגון ארוך בשמן זית ומגלה את הטעמים המתוקים של האדמה, עוד מנה מושלמת שנעלמה ונוגבה עד תום.
הגענו לקינוח- השעה כבר מאוחרת ואנחנו מפוצצים באכול אבל חייבים לנסות משהו מתוק והפור נפל על בליני כנאפה, אחרי המתנה ארוכה נוספת הגיעה צלחת עם 2 חביתיות בליני עבות וביניהם ג'בנה, אותה גבינת צאן שמככבת מתוקה בכנאפה, פה הביליני טוגנו בסירופ סוכר שנתן להם מעט פריכות מבחוץ, בפנים הג'בנה היה מותך ומלוח מאוד, שילוב טעמים של מתיקות הבליני עם המליחות היה מסחרר, הגבינה נמתחה והייתה מצוינת, אין ספק שזה היה הקינוח המלוח ביותר שטעמתי.

זאת הייתה ארוחה מדהימה, היא השכיחה כליל את הממתנה הארוכה למקום, את ההמתנה הארוכה בין מנה למנה בסוף, את החום, הרעש , ההמולה, זאת הייתה ארוחה של שף שמכיר חומרי גלם פשוטים ויודע איך לרומם אותם, המחירים בכללית זולים ומאפשרים בחירה בלא מעט מנות, יצאנו במחיר של 220 ₪ לזוג שאכל הרבה מעבר למה שהיה צריך מתי שלקחנו את המנה היקרה בתפריט (הלוקוס שתומחר סביב 90 ₪)
זה מקום נדיר בו כל מנה גורמת לך לעצום עיניים ולטבוע בזיכרון מתוק, לדבר כזה אין מחיר
ולכן ציון הדוקטור למקום 9.5,


Quattro- איטלקי מודרני, מפתה ומרהיב עין והעיקר טעם אלוהי

איזה כיף שיש אירוע לחגוג, אני משתדל לחגוג כל יום מחדש אבל לפעמים יש אירועים שצריכים לכבודם להתלבש יפה, לקחת הפסקה של כמה שעות, להתנתק מהכול ולהתמכר לחוויה, מקומות שיוציאו ממך את כל ההתלהבות, שיגרמו לך לגרגר בתאווה ולהתגעגע אליהם....
תשעה חודשים של זוגיות זה סיבה מעולה ללכת למסעדה מעולה, הכי טובה שרק חושבים, הפעם במקום ללכת למקומות בטוחים החלטתי ללכת למקום חדש ולתת לכל החושים להשתולל, מסעדת שף מיוחדת ומאתגרת, מעוצבת וחושנית, כזאת ששווה השקעה אמיתית, המיקום שנבחר היה המסעדה החדשה מבית מסה ואביב משה- Quattro  שממוקמת ברחוב הארבעה, עולים במדרגות ומגיעים לרחבה גדולה ודי שוממה ושם מתחבאת לה הפנינה.
כבר בכניסה מתחיל אפקט ההנאה, מסעדה מעוצבת בצורה מרהיבה, רחבה חיצונית שנראית כמו ג'ונגל קטן, באר עקלקל עשוי משכבות שכבות של קרטון, שולחנות עם מסעד גבוה גבוה, שרשראות ארוכות מלאות שטויות מהוות קישוט מסחרר באמצע המסעדה ורצפה עשויה מעשה אומנות של שחור-לבן שמזכיר אומנות שבטית שנפגשת עם אמן גרפיטי, על הקיר ממול הקרנה של וידאו ארט שמזכיר מצלמת תנועה באיילון שבאופן פלאי מהפנט ומכניס לאווירה.

את המסעדה מוביל השף בפועל מאיר אלאלוף שכותב גם בלוג מעולה בשם שובב קולינארי בו הוא גם שיתף מידע על שלבי הקמת המסעדה, ניתן להגדיר אותה בתור מסה הופכת למסעדה איטלקית מודרנית, מגוון מנות איטלקיות עם מגע שף וקצת משחקים מולקולריים עם הרבה הומור, התפריט מכיל לא מעט מנות עם חלוקה למנות ראשונות, מנות בינים שכוללות בעיקר פסטות ומנות עיקריות- בדיוק כמו במסעדה איטלקית קלאסית והכל נשמע כל כך טוב...

התחלנו עם תפריט יין שמציע מבחר יפה של יינות בכוסות במחירים סבירים וגם בקבוקים מעניינים, הסומלייה שמחה להמליץ ולהסביר בצורה עניינית ובחרנו בסופו של דבר בחצי בקבוק של שאטו גולן סוביניון בלאן במחיר סביר של 165 ₪ שהיה מעולה והתאים בצורה מופלאה לאוכל וגם הוגש לפי כל כללי הטקס.

קודם כל הגיע לחם טוב עם קרום עבה בשק יוטה יפה וצלוחית מתכת עם רסק עגבניות, זיתים מרירים טובים, שיני שום קונפי קטנטנות ופלפל חריף קלוי שלם והרבה שמן זית ובלסמי, הלחם היה טוב וגם כל המרכיבים אבל שמרנו מקום לארוחה ארוכה.

אחרי המתנה קצרה הגיעו המנות הראשונות, פה התחילה ההנאה שלא הסתיימה

·         פיורי די זוקה- פרחי זוקיני ממולאים במוס פטריות כמהין על קרם סלק וארנציני (58 ₪)
צלחת מדהימה בצבעים  ובטעמים עם 2 פרחי קישוא ממולאים במוס חלק ועתיר טעמים עם נגיעה נכונה של מחית כמהין שלא משתלטת על הטעם, כדורי ארנציני פריכים , קרם סלק מתקתק ומשחק טעמים של מלח- חריף- מר-מתוק ומרקמים רכים-פריכים, זאת הייתה מנה שבה רבנו על כל ביס מרוב שהיא הייתה משובחת.
·         מקיאטו כבד אווז – קרם כבד, רוטב אספרסו, קרמבל תבלינים ומסקרפונה חרוכה (68 ₪)
אפשר להגדיר  את המנה בתור מנת כבד האווז והשוקולד לבן של מסה, קנל גדול של מוס כבד אווז נימוח עטוף בשוקולד לבן, הכל טובל ברוטב אספרסו מריר ופירורי קרמבל מתוקים, המלצרית הגדירה את זה כמנת קינוח בשרית, התענוג של שבירת המעטפה הפציחה, הטבילה באספרסו המריר, קצת קרמבל מתקתק שהוסיף מרקם חצוף, מעט מסקרפונה והכל ביחד ואווו של טעמים מבריקים, כל הכבודה הגיעה עם קוביית בריוש קטנה וממזרית, הברישו נאפה בתבנית קטנטנה והיה בו איזון מדהים של קרום קשיח ותוך חמאתי שהשתדך מעולה עם שאריות הרוטב שנוגב עד תום.
היינו מסוחררים ושיכורים מטעמים מדהימים וקצת יין וחיכינו למנות הביניים שלנו שלהם לקח זמן ארוך להגיע, יתכן כי התחיל העומס על המטבח , אבל המתנה בין מנה למנה לא אמורה לקחת חצי שעה, אבל אז הגיעו מנות הבינים ושכחנו מהכול.
·         ניוקי תירס- קרם ריחן, אספרגוס, ארטישוק צלוי, עגבניות לחות (52 ₪)
מנה יפה וגדולה ומוצלחתת בצורה מרהיבה , ניוקי שבחוץ הם פריכים ובפנים עננים רכים עם גרעינים שלמים של תירס שמוסיפים מתיקות מענגת, קרם עשיר של ריחן מוסיף צבע , ארטישוק טרי צלוי ולא משומר והטעם כל כך מוצלח, אחרי שאוכלים ארטישוק צלוי טרי אתה לא יכול לחזור למשומרים שנפוצים בכל שאר המקומות, אספרגוס טרי נותן קצת עציות מוצלחת ועגבניות צלויות תורמות חומציות, מנה טובה ונעימה.
·         אלי אליו שום שחור- פסטה שחורה, קרם פטרוזילה, זביון לימון (48 ₪)
מנה קטנה וממזרית, פסטה שחורה משום שחור, מוגשת עם ענן של זביון לימוני, ערמה יפה של פרמזן מגורר ומריחה של קרם פטרוזיליה שחור, עירבבתי את כל המרכיבים, גילגלתי את הפסטה במזלג, מריחה קטנה של הקרם השחור והישר לפה ואז זה הגיע- פיצוץ טעמים שמתחיל בחמיצות עזה שמתחלפת במליחות , חריפות, מתיקות... סיחרור חושים שהיה קשה לי להסביר, זאת המנה שמסבירה הכי טוב את המסעדה לטעמי, מנה קלאסית עם מרכיבים בסיסים שעוברים עיבוד בידי שף מודרני ובוראים מחדש טעמים בלתי נשכחים.

לא ננו לנו אפילו להתאושש מעוד 2 מנות מבריקות וישר נחתו העיקריות, זאת הייתה בעיית תיזמון חמורה כי לא הפסקנו לנוח ולעכל את הטעמים וישר היה עלינו להתמודד עם מנות עיקריות גדושות.

·         קנלוני- מילוי 4 גבינות, בלסמי פטריות, ריקוטה, עגבניות טריות (84 ₪)
צלחת עם 3 קנולי יפים במילוי עשיר בגבינות טובלים ברוטב קליל עם קוביות בריוש קלויות שסופגות אט אט את הרוטב, מנה שמראה איך קנלוני צריך להיות, לא מוקרם למוות אלא עדין, פסטה עדינה שעברה צריבה עם מילוי קרמי, טעמים מדוייקים ומלא הפתעות נעימות, הבריוש נתן עוד מרקם וטעם , המנה הייתה לא קטנה ולא הצלחנו לסיים אותה.
·         לזניה פתוחה – דפי פסטה, לחי עגל, קרם שורשים וקרם ערער (98 ₪ )
דף פסטה רך וענוג שעטף לחי עגל שבושלה ארוכות עד שהתפוררה עם קרם עשיר, גרסה שונה וטעימה עד מאוד ללזניה, הבשר היה עשיר בטעמים, הקרם נתן טעם ארצי עמוק,בשמל נעים נתן חלביות מרעננת ועלים ירוקים כדי שנרגיש כמו בשדה, מנה מעט כבדה אך עשירה בטעמים שלקחה את הלזניה למקום חדש וטוב מאוד, נלחמתי עם עצמי על מנת לסיים את המנה.

הגיע שעת הקינוח, אני כבר הגעתי לקצה גבול הסיבולת אבל אני חייב לסיים עם משהו מתוק, המבחר מפתה ואחרי אספרסו ארוך וטוב והפוך היינו מסוגלים סוף סוף להתמודד עם קינוח אחרון.

·         לימונצ'לו- קרם לימון, קרמבל חמאה, מרנג שבור, מקרון לימון מקורמל, גלידת מסטיק (42 ₪)
צלחת יפה ומסוגננת, זילוף ארוך של קרם לימון , מתחת קרמבל עטוף בג'ל לימוני שקוף, קציפות מסתוריות, מרנגים שננעצו וכדור של גלידה בצבע של בזוקה .
קרם הלימון חמצמץ, הקרמבל נותן מתיקות, מקרון לימון מוצלח, קובייה מסתורית של קצף לימוני עם עשבי תיבול (גרניום?) שהיה מדהים וכדור של גלידת מסטיק חצופה עם מתיקות לא מתפשרת ששלחה אותנו מרוצים מאוד לטיול לילי במתחם שרונה.


אז מה היה לנו- מסעדה מרהיבה ביופייה, אוכל מדהים שכמעט כל מנה ומנה גרמה לנשימתנו להיעצר, רכבת הרים לבלוטות הטעם, לטעמי מתמודדת בטוחה לעשיריה הראשונה של המסעדות בארץ.
הארוחה שלקחנו הייתה מופרזת, אפשר בקלות להסתפק ב-2 מנות לאדם ולצאת שבעים ומרוצים, אבל יש כל כך הרבה מנות מפתות בתפריט שחייבים לבדוק.
כמה הערות-
במנות העיקריות יש רק אפשרות צמחונית אחת, בתקופתנו זה מעט מדי והיינו שמחים לעוד אופציה לבחירה.
השירותים נמצאים קומה למטה וההגעה אליהם דורשת ניווט לא פשוט, במסעדה מושקעת כל כך הייתה מצפה להשקעה בהתאם.
שירות קצת איטי לפעמים אבל קשוב, חיכינו חצי שעה בין מנה ראשונה למנת הביניים ולא הייתה שום המתנה בין הבינים לעיקרית. אבל חוץ מזה שירות מוצלח וקשוב כולל צייסר שניתן ונמזג בנדיבות.

לסיכום, יצאנו עם חשבון לא קטן של 643 ₪, אבל ללא בקבוק היין המחיר היה 470 ₪ לארוחה עצומה שכללה 7 מנות לזוג, ניתן היה להסתפק גם בפחות מזה, אין ספק שיש פה תמורה עצומה למחיר ומסעדה לאירועים מיוחדים ובכלל מתי שרוצים לאכול ממש טוב, ציון הדוקטור 9.5