מהי מסעדת פועלים? פעם זה היה מקום קטן ופשוט עם כמה שולחנות, סירים של אוכל פשוט וחם, שירות מהיר ומחיר קטן. לאט לאט זה הפך לתעשייה והשתנה- המקומות גדלו, פתאום יש תפריט עמוס, מלצרית, מבחר מנות שלעיתים קרובות אין קשר בינהם ( יום ראשון מוקפץ סיני, שני גולש הונגרי ושלישי תמיד קוסקוס..9המחירים גם הם לא כמו שהיו פעם ומתחילים להמריא ולאט לאט כל מסעדת פועלים הופכת כבר למסעדה עם שף ופוזה....
אבל יש גם את המקומות שנשארו מסעדת פועלים, קירות מתקלפים קצת (בדרך כלל מגיע קומפלט עם תמונות של רבנים ובאבות) שולחנות שראו תקופות יותר יפות, מלצר שמדקלם מהר מה יש היום בלי תפריט כתוב ובונה לך את הארוחה, הגשה מהירה והרבה אהבה באוכל, סלימי זה מקום שכזה, כוך קטן של אוכל פרסי על גדות שוק לוינסקי, אין שלט או קישוט מיותר בחוץ, תור ארוך של אנשים ובפנים מעט שולחנות ויושבים איפה שפנוי- מה שיוצר שילובים בין אנשים שונים ומשונים באותו השולחן.
הגענו שלושה, 2 קרניבורים וצמחונית אחת, המתנה קלה ושולחן קטן התפנה, קצת צפוף אבל מתיישבים, מלצרית נמרצת וצעירה ישר מביאה צלוחית של עלים ירוקים מעט חריפים, זיתים ומלפפון חמוץ שאין מה לספר עליהם ופיתות וישר מספרת מה יש- יום שישי יש גונדי כמובן, חורשט סבזי ללא בשר שירטיב אותו ותבשיל אש של קציצות עם אורז ורכז רימונים, רק פתחנו את הפה לשאול והיא מחליטה מה מתאים לנו- 2 מנות אורז, אחד גונדי, אחד אש, פעמיים חורשט סבזי וקצת ירקות על האש שלא יהיה יבש, לא הייתה לנו ברירה- קיבלנו את ההחלטה.
המתנה קלה, השולחן מתחיל להתמלא במהרה- 2 צלחות אורז לבן עם תחתית שרופה פריכה שהיא כמו ממתק קשיח שמפצחים בין השינים, 2 קערות עמוקות של חורשט סבזי- אותו תבשיל חמצמץ של שעועית והרבה עשבים עם לימון פרסי, המלצרית הסבירה שיום שישי מקובל לאכול אותו ללא בשר והוא עשיר טעמים, רך, מחמם וכל כך מספק.
בצלחת אחרת מונח כדור גונדי ענק, קניידלך של עוף וחומוס טחון במרק עכור, הגונדי רך ומתפורר למגע המזלג, רווי בנוזלי המרק הוא פשוט נמס בפה בענן של עדינות.
הצלחת השלישית (או השישית, כי היו פעמיים אורז, פעמיים חורשט, אחד גונדי ועכשיו צלחת אחרונה- כמו שהבנתם השולחן היה עמוס לעייפה) הביאה לנו את האש- 3 קציצות בקר שמנמנות בתבשיל דליל מעט של אורז ורכז רימונים, התבשיל היה חמצמץ ועשיר בטעמים ורכז הרימונים היה מורגש אבל לא השתלט, לדבריה במלצרית הנאמנה זה תבשיל מסורתי לצהרי שישי ולא התווכחנו איתה.
היה גם צלוחית עם בצלים ועגבניות קטנות ששכבו באפר גחלים לוהוטת עד שהיו רכות ומתוקות, ועוד סבב של פיתות היישר מהאש, וכהצלחות עבור מצד לצד, הרטיבו את האורז, הרוטב נלגם, הכמות הייתה אדירה והישורת מכל הלב עם התענינות אמיתי אם טעים לנו ואנחנו נהנים, וכול זה בצהרי שישי כאשר בחוץ תור ולחץ אבל לא הייתה הרגשה של זירוז...
זאת הייתה ארוחה אמיתי של מסעדת פועלים עם לב פועם, לב פרסי גדול וגדוש, בסוף ביקשנו חשבון (כי תפריט או מחירים לא נראו בשום מקום) הסכום שננקב היה מדהים- 100 ש"ח עבור ארוחה שמילאה 3 אנשים שהשאירו לא מעט שאריות על השולחן, במחיר כזה ועם אוכל טוב ועשיר אני מבין למה גם הלקוחות יצאו עם חיוך ענק לשמש התל אביבית.
ציון הדוקטור - 9.5 , מקום חובה להיזכר איל נראית מסעדת פועלים אמיתי שעובדת מהלב.
http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif
אבל יש גם את המקומות שנשארו מסעדת פועלים, קירות מתקלפים קצת (בדרך כלל מגיע קומפלט עם תמונות של רבנים ובאבות) שולחנות שראו תקופות יותר יפות, מלצר שמדקלם מהר מה יש היום בלי תפריט כתוב ובונה לך את הארוחה, הגשה מהירה והרבה אהבה באוכל, סלימי זה מקום שכזה, כוך קטן של אוכל פרסי על גדות שוק לוינסקי, אין שלט או קישוט מיותר בחוץ, תור ארוך של אנשים ובפנים מעט שולחנות ויושבים איפה שפנוי- מה שיוצר שילובים בין אנשים שונים ומשונים באותו השולחן.
הגענו שלושה, 2 קרניבורים וצמחונית אחת, המתנה קלה ושולחן קטן התפנה, קצת צפוף אבל מתיישבים, מלצרית נמרצת וצעירה ישר מביאה צלוחית של עלים ירוקים מעט חריפים, זיתים ומלפפון חמוץ שאין מה לספר עליהם ופיתות וישר מספרת מה יש- יום שישי יש גונדי כמובן, חורשט סבזי ללא בשר שירטיב אותו ותבשיל אש של קציצות עם אורז ורכז רימונים, רק פתחנו את הפה לשאול והיא מחליטה מה מתאים לנו- 2 מנות אורז, אחד גונדי, אחד אש, פעמיים חורשט סבזי וקצת ירקות על האש שלא יהיה יבש, לא הייתה לנו ברירה- קיבלנו את ההחלטה.
המתנה קלה, השולחן מתחיל להתמלא במהרה- 2 צלחות אורז לבן עם תחתית שרופה פריכה שהיא כמו ממתק קשיח שמפצחים בין השינים, 2 קערות עמוקות של חורשט סבזי- אותו תבשיל חמצמץ של שעועית והרבה עשבים עם לימון פרסי, המלצרית הסבירה שיום שישי מקובל לאכול אותו ללא בשר והוא עשיר טעמים, רך, מחמם וכל כך מספק.
בצלחת אחרת מונח כדור גונדי ענק, קניידלך של עוף וחומוס טחון במרק עכור, הגונדי רך ומתפורר למגע המזלג, רווי בנוזלי המרק הוא פשוט נמס בפה בענן של עדינות.
הצלחת השלישית (או השישית, כי היו פעמיים אורז, פעמיים חורשט, אחד גונדי ועכשיו צלחת אחרונה- כמו שהבנתם השולחן היה עמוס לעייפה) הביאה לנו את האש- 3 קציצות בקר שמנמנות בתבשיל דליל מעט של אורז ורכז רימונים, התבשיל היה חמצמץ ועשיר בטעמים ורכז הרימונים היה מורגש אבל לא השתלט, לדבריה במלצרית הנאמנה זה תבשיל מסורתי לצהרי שישי ולא התווכחנו איתה.
היה גם צלוחית עם בצלים ועגבניות קטנות ששכבו באפר גחלים לוהוטת עד שהיו רכות ומתוקות, ועוד סבב של פיתות היישר מהאש, וכהצלחות עבור מצד לצד, הרטיבו את האורז, הרוטב נלגם, הכמות הייתה אדירה והישורת מכל הלב עם התענינות אמיתי אם טעים לנו ואנחנו נהנים, וכול זה בצהרי שישי כאשר בחוץ תור ולחץ אבל לא הייתה הרגשה של זירוז...
זאת הייתה ארוחה אמיתי של מסעדת פועלים עם לב פועם, לב פרסי גדול וגדוש, בסוף ביקשנו חשבון (כי תפריט או מחירים לא נראו בשום מקום) הסכום שננקב היה מדהים- 100 ש"ח עבור ארוחה שמילאה 3 אנשים שהשאירו לא מעט שאריות על השולחן, במחיר כזה ועם אוכל טוב ועשיר אני מבין למה גם הלקוחות יצאו עם חיוך ענק לשמש התל אביבית.
ציון הדוקטור - 9.5 , מקום חובה להיזכר איל נראית מסעדת פועלים אמיתי שעובדת מהלב.
http://www.google.com/help/hc/images/feedburner/wp-email-code.gif
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה